כשרות העופות, איפה מזריקים לעופות, גיד אחד שנקרע בעוף מה דינו?

לא חסרים תרנגולים לשחיטה

בהלת הקניות תפסה רבים ויצאנו לבדוק, האם באמת יש מחסור בעופות שחוטים כדת וכדין…

ראשית נרגיע, כי התרנגולים עדיין לא פיתחו תסמיני "קרונה", מותר להם להיות יותר מעשרה בלול אחד והם אינם צריכים לשמור על מרחק של שני מטרים אחד מהשני, התרנגולים לא טסו מארץ ניכר, כאן נולדו וכאן כנראה ישחטו, הם אינם צריכים בידוד של ארבעה עשר יום, ובקיצור, לא חסרים תרנגולים לשחיטה. התצרוכת בארץ ניזונה רק מגידול מקומי, כך שדבר לא השתנה, להיפך, בשבועות האחרונים אין אירועים באולמות, כל חדרי האוכל מושבתים, אין מסעדות ומלונות ועוד, כך שהמפעלים מתחננים ומשוועים לקונים כיון שיש להם כמויות אדירות של סחורה. משחטה הינה תחת הקטגוריה של מפעל מזון חיוני, מותר להם לעבוד גם כשמוטל סגר על שאר אזרחי המדינה, המערך של המשחטה בנוי באופן שיש מרחק המותר על פי החוק בין אדם לאדם, כך שאין שום מגבלה להמשיך לייצר כרגיל.

מחסור בכשרות

המחסור היחיד שאולי קיים ובלי קשר למגפת הקורונה הוא ברמת הכשרות. לשם כך, ערכנו ביקור פתע במשחטת העופות שבכפר מנחם, כאשר את פנינו קידם רב המשחטה הרה"ג ר' ישי שאול סינאווני שליט"א. כמובן שהשאלה הראשונה שנשאלה, 'מה נשתנה מקום זה משאר המקומות'. ציפינו שהתשובה תהיה בסגנון של הצגת כמה מהחומרות הנוהגות במקום, או פתרונות ייחודים לשלל בעיות שהרבה מעקרות הבית לא מודעות אליהם, אבל תשובתו הפשוטה והכנה הפתיעה אותנו: "הקביעות" "הסדר" "המשמעת", ו"העצמאות" הינם הייחודיות הגדולה שלנו. ופירט, למרבה הצער רוב ההכשרים ואפילו הבדצי"ם למיניהם שוחטים את העופות במשחטות שנותנות שירות לכמה גופי כשרות.

כל גוף כשרות, ביומו בא. כך שנוצר מצב, שמגיע גוף כשרות עם צוות שוחטים ובודקים, המנסה להתאים את עצמו לנהלי המשחטה, או לחליפין מצטרף לצוות הקיים, אך דא עקא, שההתמזגות של גוף הכשרות במצב הקיים, מצריך מעט גמישות עם הנהלים הקיימים באותו המקום, ולא רק משום שהמקום מושכר להם לפרק זמן קצוב, ולא תמיד יש להם את כל הזמן שבעולם לעמוד על דקויות קטנות, גם אין להם שליטה מוחלטת להחזיר או להוריד דרגת כשרות לבשר שכבר יצא מתחומי המשחטה.

בד"ץ בית יוסף

לעומת זאת כאן, ובכל המקומות ששוחט הבד"ץ בית יוסף את העופות, המשחטה נבנתה אך ורק לפי הנהלים והפרמטרים שהנחה ראש הבד"ץ הגאון רבי משה יוסף שליט"א, וכפי שהורה לו אביו מרן מאור ישראל זצוק"ל, כך שקיימים בו הדגשים וחומרות הנחוצים בכדי לכוון באופן הטוב לדעת מרן השולחן ערוך.

מה עוד, שהמשחטה בבעלות פרטית, ודווקא של תאגיד, שזה אומר שאין בעל הבית רודף בצע… אלא ישנו מנכ"ל, שכל תפקידו לנהל באופן הטכני את המקום, וכל מערך העבודה וענייני הכשרות מנוהלים על ידי רב המשחטה, והוא הדמות היחידה שבסמכותה לקלוט או לפטר עובדים,

ויתרה מזאת, למשחטה יש רב קבוע, שקובע נהלים ברורים, ויש את מי לשאול, ומי שיעקוב, ויבדוק סכינים לאחר כל שחיטת שנים עשר עופות בלבד, ולא יותר וכו'.

הזרקה לעופות בחזה

עובדה מעניינת ציין בפנינו, על החומרה שיש בבד"ץ בית יוסף, שאת ההזרקות לעופות, מבצעים אך ורק בחזה האפרוח ובלווי משגיח צמוד, מה שלא נוהג בכל הבדצי"ם. והסיבה לכך, שאם מזריקים בעורף האפרוח, יתכן ויהיה חשש שהמחט חדרה למרות היותה קטנה לוושט האפרוח, ויהיה האפרוח בחשש נקובת הוושט, שזוהי אחת מהסיבות שהעוף יהיה טרף.

כמו כן, ישנה הקפדה שההזרקה לא תהיה בשוק, מחשש שחומרי התרופה ירדו לשוק וייפתחו מוגלה או צרירות דם בשוק, ויתכן שיהוו בעיה בצומת הגידים.

והנה בתחילת דרכה של המשחטה, הגיע משלוח עופות עם אישורי הזרקה, ופעילות השוחטים וצוות הבודקים החלה. למרבה ההפתעה, התגלה שההזרקה לעופות נעשתה בשוק ולא בחזה כפי החומרה הנהוגה למקום. למרות שבנהלי הבד"ץ כל עוף ועוף נבדק בפני עצמו, כאן נתבקשו צוות השוחטים והבודקים לבצע בדיקות קפדניות יותר, ולוודא שאין תסמינים ועקבות של ההזרקה בשוק. בסיום יום השחיטה, לאחר שחלקה הגדול של הסחורה כבר יצא לשיווק, ישב וחשב רב המשחטה, כיצד יתכן "לוותר" על עיקרון, למרות שאצל "האחרים" מצב כזה לא רק שאינו חיסרון, אלא אף יתרון, אבל כשיש עיקרון הולכים אתו עד הסוף… לבסוף הורה רב המשחטה למשווק להחזיר את כל העופות, ולהורידם מכשרות בד"ץ לכשרות רגילה! תארו לכם איזה הפסד, בפרט שמדובר באלפי אם לא עשרות אלפי עופות…

צומת הגידים

אבל סיפורים כאלה ניתן לספר רק כשיש בעל הבית לבירה, וצוות מנהלים שמאמינים ששום הפסד כספי לא עומד מול עקרונות הכשרות. ואם כבר מדברים על צומת הגידים – צומת הגידים היא כמעין מערכת של קפיצים המחברת ותומכת את עצם הרגל מתחילת חיבורה עד סופה,

אלא שישנו הבדל מהותי בין צומת הגידים של העוף, לעומת זה של הבהמה, שהרי בבהמה ישנם רק שלשה גידים עבים וחזקים, שאינם מטריפים אלא אם נפסקו רובם, ובעוף ישנם ששה עשר גידים חלושים, שדי שיפסק או יירקב או אפילו רק יפתח מוגלה אחד מביניהם,

ואפילו רק ברובו של הגיד, בכדי שנטריף ונפסול את כל העוף, משום שאנו מניחים שאם נפסק אחד מהם, סביר להניח שכל יתר הגידים יפסקו בעתיד הקרוב, והעוף וודאי ייטרף. אמנם, בזמן הגמרא ואפילו עד לפני דור, לא היו מחייבים לבדוק בכל עוף את שלום גידיו, כשם שאין אנו מחויבים לבדוק את כל השבעים סוגי טרפויות שיש בבהמה, שהרי "רוב הבהמות והעופות בחזקת כשרות הם", וחובת הבדיקה הייתה חלה רק על אותם סוגי מחלות וטרפויות שקיים חשש סביר שהבהמה או העוף לקו בהם.

עופות בכמות מסחרית

ואז, בעיית צומת הגידים הייתה מאד נדירה, בגלל שדרך גידול העופות היה אז איטי, משוחרר ובריא יותר, בפרט, שהם לא היו מקובעים במקום אחד מבלי יכולת לזוז, והיה באפשרותם לטייל ולהברות את רגליהם, וגם לפוש ולתת מנוחה לרגליהם. הבעיות החלו, כשהתחילו לגדל את העופות באופן מסחרי, בכמויות מסחררות, ובזמן גידול קצר ביותר, ובכלל לא טבעי,

ומתחילת לידתם הם סגורים ודחוסים בלולים, וכל כובד משקלם מונח על רגליהם הדלות, מבלי יכול לזוז באופן ניכר, כך שהעופות פיתחו חולשה יתרה ברגליהם, שמשליך באופן מיידי על בריאות הגידים, ולכן מצוי מאד שהגיד נקרע, ושוב התחבר ונדבק באופן שהעוף נעשה טרף.

אחד הסימנים שמעידים על כך, היא הליחה הטבעית שבין הגידים, המתהווה למין גלד קשה ולבן, שאינו יורד בקילוף קל באמצעות הציפורן, וניכרת מבחוץ כמין גבשושית קשה, הבולטת מבחוץ, שפעמים היא בולטת רק מעט, ופעמים יותר. יתרה מזאת, פעמים שמראה הגיד משתנה מחמת זה, עד כדי כך שאף מבחוץ נראה המראה האדמומי או הכחול או הירוק, ומאד יתכן שאחד מהגידים נפסק לגמרי (וזה מצוי בגיד העבה שמתחת לעור, או אפילו בשאר הגידים הקטנים שבין הגיד העבה לעצם,) ונזכירכם,

שדי שישתנה המראה ומהותו של הגיד לרעה, או שתהיה איזו שהיא מכה או צרירות דם באזור צומת הגידים, כדי שיהיה ניכר ששלטה בו "לקותא" המטריפה את העוף מספק, וזאת משום, שעוף שקיבל מכה בצומת הגידים צריך שייבדק, והכלל קובע "שאין אנו בקיאים בבדיקת צומת הגידים" ואותה חוסר הבקיאות מחייבת אותנו להטריף את העוף.

מי העלה למודעות את בעיית צומת הגידים?

ואכן, מי שהעלה את העניין למודעות היה הגאון המפורסם מוה"ר מאיר בראנדסדארפער זצוק"ל שהיה מורה צדק בהעדה החרדית, כאשר לפני כארבעים שנה, ערך מחקר מקיף על כל העופות, ובא עם נתונים לפני אב"ד העדה החרדית הרה"ג רבי יצחק יעקב וייס, בעל המנחת יצחק, והוכיח, שלמרות שרוב העופות אינם בבעיית צומת הגידים, הרי שישנו חשש סביר מאד בכל עוף, הנקרא "מיעוט המצוי", שהעוף בבעיית צומת הגידים, המחייב על פי ההלכה לבדוק כל עוף ועוף, בכדי להוציאו מספק שמא הוא טרף, כשם שישנה חובה לבדוק את הריאות של הבהמה, שאין בהם סירכות,

ומי שמעז להקל בבדיקת הריאות של הבהמה, נקרא מאכיל נבלות את ישראל… וכבר כתב מרן השולחן ערוך "וכל הפורץ גדר לאכול ללא בדיקת הריאה ישכנו נחש"… אלא שישנו הבדל מהותי, בין השיטה הנהוגה בדרגת הכשרות "כשר" ואפילו "מהדרין", לבין השיטה הנהוגה בבד"צים הטובים, וביחוד ישנו הבדל מהותי איך לערוך את הבדיקה, אם בתלייה או שכיבה ובעיקר, ישנו הבדל מהותי במיקום הבדיקה, בין השיטה הנהוגה בבד"ץ בית יוסף, כפי שהורה מרן מאור ישראל זצוק"ל על הוראתו הברורה של מרן השולחן ערוך, לבין השיטה הנהוגה בבדצ"ים האשכנזים, כדעת רבותיהם, ועל כך נצטרך להאריך ולהסביר בפעם הבאה אי"ה….