יצור השוקולד במפעלים

בכל יום אנו נחשפים מחדש לפרסומים אודות מפעלי ענק המייצרים שוקולד כשר ואם נערוך ביקור קצר בסופרים ניווכח שיש אמת בפרסום, המדפים עמוסים לעייפה במינים ממינים שונים של שוקולדים בכל המינים והצבעים, חפיסות, פרלינים, בונבוניירות, חטיפים משוקלדים ועוד ועוד…

הדגל אותו הם מניפים מספר לנו כיצד פנו הם לטובי חברות השוקולד בעולם, וייצרו עבורנו שוקולד שוויצרי משובח . ואל דאגה, הם מרגיעים אותנו – אם אתם לא מבינים כיצד יתכן לייצר שוקולד באותה מכונה שייצרה קודם לכן מוצרים המיועדים לגויים ללא פיקוח כלל, אל דאגה יספרו יודע דבר, המפעל עבר הכשרה כדת וכדין על ידי משגיח כשרות ירא שמים ואף יתרה מכך הגדלנו לעשות ואף ייצרנו כמה וכמה פעמים באותם מכונות שוקולד כשר, ואת אותו השוקולד שיווקנו רק לגויים, וכך הכשרנו את כל המכונות . הפלא ופלא…..

האם יש ממש בכל הסיפור הזה,

אך תחילה נקדים מעט.

תהליך יצור השוקולד

"השוקולד" – מלך הממתקים, ולא בכדי כביליון ק"ג פולי קקאו נצרכים בכל שנה. אגב – הליך ייצור של קובית שוקולד ארוך הרבה יותר ממה שניתן לדמיין.

פולי הקקאו גדלים בתוך נרתיקים הדומים לשקדים,כאשר בכל נרתיק עשרות רבות של פולים,לאחר הבשלתם די הצורך נלקטים הנרתיקים ונבקעים בכדי להוציא מהם את הפולים .טעמם בשלב זה מר עד למאד .לכן מעדנים את טעמם על ידי "תסיסה". בדרך כלל אין בזה בעיית כשרות משום שזה נעשה באמצעות הנחת קליפות הדרים על הפולים למשך כמה ימים. לאחר מכן מייבשים את הפולים בשמש כעשרה ימים (שיטה הקיימת בהרבה מהפירות המיובשים – וקיים בה חשש של כניסת חרקים) ובנוסף נקלים הפולים בתנור. בשלב זה – יש עליהם ציפה לבנה דקה המוצאת בהליך הטחינה "קונצינג" הנמשך ימים ואף שבועות .הטחינה נעשת בחום של כ-50 מעלות עד לקבלת מרקם חלק ונוזלי "ליקר שוקולד" שאין הלשון חשה בפירורים שבהם.דבר הנחשב מבחינה הלכתית כמבושל מלבד זה ששוהים הם בכלי יותר מיממה ונעשים "כבוש כמבושל".אלא שעד שלב זה אין בעיות כשרות מהותיות.

בכדי להבין – אף אחד מאיתנו לא חושב שבכדי להכשיר סיר שהשתמשנו בו כל השנה בחמץ, די שנבשל בו פעם אחד איזה מאכל ולא נשתמש בו, ומכאן ולהבא יהיה הסיר כשר לפסח. וקל וחומר כשמעורב עוד חששות לאיסורים חמורים. אם כן במה מסתמכים אותם נותני כשרות .ואם אכן כדאי לנו לסמוך על זה .

מה הם הבעיות המהותיות ביצור שוקולד

הבעיות מתחילות –  כאשר ה"ליקר" עובר הפרדה לשני מרכיבים. האחד "חמאת קקאו" ,שהוא שומן – בצבע צהוב שנהב, אשר ממנו נעשה השוקולד הלבן. והשני "אבקת קקאו". ממנה מפיקים את האבקה החומה המוכרת לנו, אלא שבכדי לייצר שוקולד חום שנעים לנגוס בו ובעל טעם עדין. צריך לקשר בין כמה הפכים,שהם חיבור בין חמאת הקקאו השומנית לבין האבקת הקקאו  ושאר מרכיבי הטעם כאבקת החלב, ונלין, ואפילו לסוג של אנזים המופק מכבד של בעלי חיים אסורים להוספת הטעם כפי שהאריך בדינו בעל התשובות והנהגות, וברוב הסיכויים יוסיפו לשוקולד גם אבקת מי גבינה שאף המתירים את האבקת חלב נכרי יאסרו את המי גבינה, 

את כל זה צריך לחבר עם גוש החמאה השומנים והנוקשה ולהגיע לתוצאה של שוקולד מוחלק וגמיש. לשם כך משתמשים בחומרים מתחלביים המקשרים בין שני הפכים כששמן ומים, או בחומר בעל תכונה דומה ה"לציטין" סויה שלעניין פסח מוגדר כקטניות או בלציטין לפתית (קנולה) שבו חלוקים הדעות אם הוא כקטניות. העירוב נעשה במערבל ענק המערב את התערובת בחום של יותר מ"יד סולדת בו" במשך כמה ימים, כך שוודאי שמבחינה הלכתית נעשה המערבל ככלי שבישלו בו ויתכן אף בישול של מאכלות האסרות,

בשלב האחרון כדי להביאו למוצר מוגמר ישנו שלב הנקרא טימפרור "טמפרינג" שהוא חימום וקירור מיידי, ושוב חימום. גם בכדי ליצור ממנו צורות שונות צריך להעבירו בתוך מיכלי נחושת חמים. בקיצור השוקולד עובר בישול אחר בישול. כשהוא מעורב עם שומנים, חלב,ועוד ועוד…

הצינורות שמוליכים את השוקולד

יתרה מכך מפעלי השוקולד בדרך כלל הם מפעלים ענקיים השוכנים על פני קמה קומות בשטח רחב גדול מאוד, לרוב ישנו כמעין מרתף או יותר נכון חדר ייצור גדול בו מפיקים את השוקולד ולאחר שהתערובת הנכונה התקבלה מזרימים אותה במערכת צינורת ארוכה ומפותלת לעבר חדרי הייצור, כל צינור במערכת הזה חייב להיות כל הזמן מחומם שחלילה השוקולד לא יתקרר ויתקשה בתוך המערכת ובכך יביא לסתימתו, לשם כך בנו את הצינורות באופן שיש סביבו חימום כמין צינור בתוך צינור כאשר בצינור הפנימי זורם שוקולד ואילו בצינור החיצוני מוזרם כל הזמן מים רותחים, מערכות המים הללו סגורות וחוזרות כל הזמן על עצמן, אותם מים חמים משמשים גם לחימום דודי השוקולד, כך שאם ייוצר במערכות הללו שוקולד שאינו כשר הרי שכל הסירים והצינורות נאסרו מכח אותם המים הנחשבים מבחינה הלכתית כמפעפעים לתוך הסיר ומקבלים לתוכם את הטעם האסור.

פרט זה חשוב מאוד, כי הוא מונע מאיתנו להכשיר רק אגף אחד במפעל כי בעוד שהכשרנו את אותו אגף הרי שההכשרה הזאת אינה תקפה, הסירים וכל המתבשל בהם חוזרים ונאסרים מאותם מים שנחשבים כמים אסורים באכילה שבאים ממערכת הקיטור המסוכרנת לשאר אגפי המפעל, אבל נדגיש זאת בעיה קטנה באופן יחסי לבעיות שיש בהכשרת מפעל שוקולד,

משגיח כשרות יכול אם רצון טוב להתגבר על זה, פשוט להשבית את המפעל לייצור אחר, ואם זה לא מציאותי ומסתבר שכך, הרי שיש אולי עצה בנתינת חומר פוגם שמשנה את טעם המים שבמערכות למים בטעם מר מאוד ובכך אין טעם האיסור שלו חוזר ואוסר, רק נדגיש כתבנו כעת בכמה מילים, גם זה נידון שעצום שהאריכו עליו הפוסקים.

כמה מפעלים בכשרות מהודרת יש?

כאשר קיים לוקסוס כלשון מומחי הכשרות, ויש מכונות מיוחדות ליצור שוקולד כשר למהדרין. ניתן להגיע למצב בו יהיה יצור שוקולד כשר למהדרין אף בפסח. אלא שהלוקסוס הזה קיים במקום אחד או שנים בלבד בעולם הרחב.  אבל בפועל רוב ייצורי השוקולד נעשים במפעלים שעובדים כל השנה לייצור מקומי שאינו בהכרח כשר והמכונות מייצרות שוקולד שמעורב בו חלב עכו"ם, שומנים מהחי, חמץ ועוד שאר מרעין בישין, בשבילנו המכונות שבמפעל נחשבות כסיר בישול של מאכלות אסורות מחמת שהמכונות הללו בלועים מטעם האיסור, וכאן אנחנו נכנסים לסוגיה מאוד סבוכה כיצד יהיה ניתן להכשירם שלא יפלטו את טעם האיסור ביצור הכשר.

בשונה מכל כלי מתכת שאף אם הוא שימש לבישול של מאכלות אסורות הרי שיהיה ניתן להגעיל את הכלי במים רותחים ולהחזיר אותו למצב חדש כאילו לא השתמשו בו, הרי שבנידון דידן במכונות ייצור שוקולד זה לא ניתן לחלוטין, וכל מי שפעם התעסק עם שוקולד מותך יודע שכאשר השוקולד החם מקבל מעט מים מיד הוא מתקשה ונעשה גוש, כך שאם ננסה לתאר לעצמנו מה קורה כאשר מכניסים מים לצינור שהוביל שוקולד איזה נזק בלתי הפיך נעשה לצינור, כל השוקולד יתקשה בתוכו וכל הצנרת מערכות ההזרקה יסתמו ולא יהיה ניתן לתקנם, כל שהאפשרות להכשיר את הצנרת במים ירדה מהפרק. אם כן במה מכשירים את המכונות

את השאלה הזו נשאלו כמעט כל פוסקי דורנו האחרונים.

האם שוקולד יכול להכשיר את מכונות היצור, על ידי מעבר בתוכו?

בתחילה עולתה הצעה שאולי יכשירו את המכונות באמצעות ייצור של שוקולד שמרכביו כשרים, השוקולד החם יזרום בכל חלקי המכונה ויכשיר אותה. אבל את האפשרות הזו שללו כמעט כל הפוסקים, וכפי שכתבו רבי משה פיינשטיין ורבי משה שטרנבוך (גאב"ד העדה החרדית) זצוק"ל שכיון שנוזל השוקולד הוא עב יש להחשיבו כדבר מאכל ולא כמשקה ולכן אי אפשר להשתמש בו כחומר שאפשר להכשיר איתו.

האפשרות הבאה היא שמשגיח הכשרות יכשיר על ידי שמן רותח, השמן יזרום כתחליף למים ובכך יכשירו את המפעל, ואכן יש רבים שבכך מכשירים את מפעלי השוקולד, אך כאן צריך לרגע לעצור, ולעיין בהלכות פסח בסימן תנב סעיף ה', ולראות שאת השאלה הזאת שאל מרן הבית יוסף, האם ניתן להכשיר בשאר משקין שאינם מים, ושם מבואר שדעתם של הרמב"ן והר"ן שאי אפשר להכשיר כלל בהם, מנגד הרשב"א שם התיר, ומי שמעיין יראה שהבית יוסף שם מביא כמעין סיכום דברים את דעתו של האורחות חיים שגם אם מותר להכשיר זה רק בדיעבד אבל לכתחילה אסור.

גם הרמ"א שם כשהוא פסק את ההלכה הוא כתב שאין מכשירין בשאר משקין, אבל בדיעבד או במקום הדחק מותר, ואם נחדד את הדעות הרי שהמשנה ברורה שם הדגיש שיתכן שאף בדיעבד זה אי אפשר להכשיר בשאר משקין, והאמת שגם גדולי פוסקי ספרד כך צידדו שהכשרה בשאר משקין היא רק בדיעבד.

מה עושים גופי הכשרות, כדי ליצור שוקולד?

ישנם עוד כמה וכמה נידונים, האם המציאות ששמים לשוקולד אבקת חלב נחשבת לדבר שבטל בששים שהרי גם הוא מסוג הדברים המרוכזים ונותני טעם, רק להשכלה לכל ק"ג של אבקה צריך להוסיף כעשרה ק"ג של מים ואם אכן כך פני הדברים הרי שאם ישנו חשש שנשאר במכונה שיירים של שוקולד עם אבקת חלב נוכרי הרי שטעמו משפיע חזק…

בקיצור סוגיית מפעלי השוקולד היא סוגייא מאוד מורכבת, הם מבחינת במה להגעיל את הכלים, וכיצד לפגום את הקיטור, והאם כל מכונות המפעל יכולים לעבור הגעלה שהי יש בהם גם תבניות פלסטיק, סיליקון ועוד שאף אם נקל בדינם כדעת האומרים שהם מחומר שניתן להגעילו הרי שבחלק גדול מהמקרים הם שרוטים ופגומים שלא ניתן להכשירם.

אז מה עושים, פשוט לא עושים רוב ככל גופי הכשרות האחראיים אינם מכשירים מפעל שידוע שהוא מייצר בחומרי גלם שאינם כשרים, רק מפעל שחומרי הגלם שלו בחזקת כשרים גם אם אין עליהם השגחה בפועל ניתן יהיה להכשירו, אולם ניתן לצרף להקל להכשיר גם מפעל שמשתמש באבקת חלב נוכרי שאם ניקח לסניף את דעת המתירים אבקת חלב נוכרי ואת הדעות שמתירים להכשיר בשמן יש צד, אבל פשוט שאי אפשר לקרוא לכזה שוקולד פרווה, פרווה הוא לא יהיה בתנאים הללו בחיים!!