איך לזהות דבש אמיתי, ללא תוספת חומרים והאם השעווה מותרת באכילה?

תכונות הדבש

תכונות רבות יוחסו לדבש הדבורים הטבעי, מלבד סגולותיו הרפואיות, כמו למשל. שאחד מתכונותיו הפליאות, הוא לפרק ולהמיס כל חומר אחר שבא לתוכו, ואולי עוד יקום מישהו ויטען על תרופת פלא לקורנה – "דבש טבעי"

אך יתכן והקדמנו אותו ולנו תהיה הזכות יוצרים…. ואכן במעבדות לזיהוי דבש מזויף מנצלים את תכונה לפרק כל הבא לתוכה עד תום, כאשר הם מחממים את הדבש כשהוא מהול עם מים, ומוספים לתוכו תמיסת עמילן (עמילן מומס עם מים), לאחר שהתערב העמילן בדבש, שופכים לתוכו יוד. וראה זה לא פלא, הדבש חוזר להיות כבתחילה צבעו חזר להיות כבראשונה ללא שנשתנה במהומה

וכל כך למה, כי כבר הוזכרה תכונה זו באחד מפוסקי הגמרא הראשונים, שבגללה יש להתיר דבש שנפל לתוכו דבר אסור, ורק מחמת התכונה הזאת שהוא מבטל לגמרי כל דבר שבא לתוכו. אלא שמכאן ולהלכה למעשה הדרך רחוקה, וכבר תפס לו הדבש מקום של כבוד, בספרייה היהודית, בנידונים הרבים שהוא מעלה.

איך לזהות דבש אמתי?

במידה, והדבש אכן הוא דבש אמתי וטבעי, ולא כפי שאנחנו שומעים חדשים לבקרים, ובפרט בתקופות הללו, על פשיטות של המשטרה ויחידות הבילוש והפיצו"ח, על כל מיני מחסנים שקוראים לעצמם מפעלים, שמתגלים בהם ממצאים מחרידים … צנצנות דבש בכל הסוגים וההכשרים…

שהם בעצם, מים עם סוכר, שמעורב בהם חומרי טעם, והסמכה, שספק רב עם היצרנים עצמם, מודעים לתרכובת שהם רוקחים…. לכן הערובה הראשונה, המבטחת שאכן אנו רוכשים דבש, שיהיה רשום במפורש את מספר היצרן, וכתובתו , במידה וחסר אחד מפרטים הללו, רוב הסיכויים שהדבש מזויף, גם אם יש  עליו סימול כשרות. אולם, גם במידה ואכן גם אם אמתנו שהיצרן מוכר וידוע, צריך לבדוק היטב מה אם אין איזה כוכבית קטנה ליד המילה דבש, ומתחתיה במקום נסתר יהיה כתוב "בטעם", שאז, חוקית, יהיה מותר לעשות את הדבש מכל מה שרוצים, ורק לא מדבש דבורים.

דבש טבעי

דבש טבעי-  ראשית, צבע הדבש, אינו מורה כלל על אמינותו, יתכן  שהדבש יראה במראה כהה, ורק בגלל שנעשה מפריחת עצי אבוקדו, אקליפטוס, וכדומה, או שיתכן שצבעו יהיה בהיר, והפעם בגלל שנעשה מצוף פרחים, ואפילו יתכן  שיהיה משווק גם במראה שקוף, מחמת, שהופק מדבורים שמצצו צוף מעצי שיטה קוצנית. גם בטעם יתכן והיו הבדלים, שהרי אינו דומה טעם דבש המופק מפריחת פרחי בר, לטעמו של הדבש המופק מפריחת עצי הדרים, או מצוף העצים או התבואה. אולם ככל שהדבש יותר סמיך ונוקשה, ישנה ערובה להיותו טבעי יותר, אלא, שפעמים שהדבש נמהל במים, ולעיתים אף בחומרי טעם המשווים לו מעט מטעם הלימונית או ג'ינג'ר וכדומה. ולהזכירכם, גם אם על הצנצנת ישנו כיתוב, באותיות ענק,  מאה אחוז טבעי, עדיין זה לא אומר שזה מאה אחוז דבש, ויתכן מאד שמעורבים בו חומרי טעם, והסמכה טבעיים, שמחויבים בכשרות טובה….

מלבד זאת – עקב המחסור הגובר בשוק הדבש, שוק היבוא גדל מאד, כך שישנם יצרני דבש מארצנו הקדושה , הנעזרים בדבש המיובא מחו"ל, נתון המחייב פיקוח כשרותי הדוק, שהרי הליך הפקת הדבש מצריך כמעין בישול, נכון, שאם תוך כדי תהליך מתבשלים רגלי הדבורים, עד הוצאתם לגמרי מהדבש, הדבש מותר באכילה לכתחילה. אבל כשמערכות הקיטור, מחוברות לסירים שמבשלים בהם דברים אחרים, או אפילו אם במערכות הכלים עצמם, בושל קודם לכן דבש עם מרכיבים אסורים, או דבש מלכות שהרבה מאתנו מחמירים לאוכלו , הדבר שונה לחלוטין.

האם מותר לשווק דבש ובתוכה חלת דבש?

אלא שישנו נידון מעניין מאד, שהעסיק את פוסקי זמננו, האם ניתן לשווק את הדבש, כאשר בתוך הצנצנת ישנה חתיכת חלת דבש, העשויה מדונג אמיתי בצורת משושים משושים, והאם בכלל ישנה אפשרות להתירו באכילה.  

ונסביר , ידוע לכולנו שדבש דבורים מותר באכילה, למרות שהוא נוצר על ידי בעל חי טמא, וכלל בידנו, כל היוצא מהטמא נחשב כטמא האסור באכילה, וזאת משום שהתורה בעצמה התירה את הדבש באכילה, והסיבה, כי לדבורה יש כמעין שתי קיבות, באחת היא מעכלת את מזונה, ובשנייה משתמשת לנקודת אחסון לצוף שהיא מוצצת עד הטלתו בתוך הכוורת, כך שהצוף אינו עובר שום שינוי מהותי עד היותו דבש, למרות שבתחילה הצוף היה מלא בנוזלים, וכשנהפך לדבש נעשה לנוזל צמיגי, זה רק מחמת שהדבורה הצליחה להפריד בין המים לסוכר בלא שתשנה במאום את מרכיבי הצוף, ומבחינה הלכתית הדבש לא עבר שום מיצוי בתוך גוף הדבורה.

הליך יצור הדונג.

לעומת זאת הליך ייצור הדונג,  שונה בהרבה, יש הטוענים, שמכיוון שהשעווה היא תרכובת שומניים הנוצרים מפירוק מוחלט של הסוכר בדם הדבורה בהליך ביוכימי. וגם מופרש מבלוטה אחרת המצויה בחלק התחתון של בטן הדבורה, ולא מאותה בלוטה בה הדבורה מטילה את הדבש,  יש לאסור את הדונג- שעווה, שגם אם התרנו את הדבש מחמת שלא עבר שינוי בבטן הדבורה, הרי שלא נוכל להתיר את השעווה הנוצרת מגוף הדבורה הנחשבת כשרץ טמא,

ואולי, השעווה שניתנת בתוך הדבש, יכולה לאסור אותו, מתוך הכלל שכבוש (מאכל שנשרה בתוך דבר נוזלי מעל ל24 שעות), נחשב כמבושל, ואם כך הדבש נתבשל עם השעווה. לעומת זו, יש הטוענים שהשעווה היא בעצם חומר הנמצא בצוף הפרחים עצמם, ואף מצוי בשערות אפילו של האדם, ותפקיד הדבורה הוא רק להפריד בין הדבש לשעווה, ואף שהיא מוציא את זה משני נקבים שונים עדיין התהליך שווה, ומבחינה הלכתית הגדרתם גם דומה, ולכן מותר יהיה לאכול את השעווה.

גופי הכשרות אוסרים את השעווה

למעשה, ישנם גופי כשרות שאסרו בתכלית את השעווה, ולכן אסור להבריק תפוחים בשעוות דבורים, ובעצם, רוב גופי הכשרות המהדרין כך נוהגים, אלא שמנגד רובם של הפוסקים התירו את השעווה באכילה , והטעמים רבים, והבולטים שבהם, שהשעווה מחמת עצמה בלא שתתערב בדבש הטבעי אינו נחשב כדבר הראוי לאכילה כלל מחמת טעמו המר, ומאד דומה במרכיביו ל"טוני רויאל" (דבש מלכות) אולם זה מביא אותנו לדיון הלכתי שיותר מעמיק ומקיף ויתכן יותר בריא , האם ניתן לצרוך את דבש המלכות הידוע בסגולותיו הרפואיות למרות טעמו המר כלענה.

אך קודם שנעסוק בפן ההלכתי של "דבש המלכות" נביא את תיאורו של מרן  ה"ציץ אליעזר" (חלק יא סימן נט)

לפי עדות המומחים הוא דבר יקר במינו ובסגולותיו המיוחדות שעדיין לא באו כמותו, ומהן ביחוד, לעורר כחות נעורים וכח גברא ולהשיב עדנה לנשים, ומנבאים למזון זה עתידות גדולות להביא מהפכה שלמה בחיי האדם בהשפעתו הרבה לחיזוק גופו והארכת ימיו וכוחות חייו ואף להשפיע בצורה של רגנרציא על גוף האדם ולהחזיר לו את הנעורים..

הפלא בכוורת הדבורים

יתרה מכך, לדעת החוקרים – האנושיות עומדת ללמוד סוד אריכות הימים מן הדבורים. כידוע, כוורת הדבורים היא ענין הכמוסה הרבה פלאות הטבע, והפלא הכי גדול הוא המזון המסתורי שבו מפרנסות הדבורים את זחלי הביצים ומייעדות בו את סוג הדבורה אם תהיה דבורה עובדת, או זכר, או מלכה. המלכה היא גדולה משאר הדבורים פי כמה ותאריך ימים פי עשרים מהשאר, ותטיל כשנים עשר אלף ביצים בעונת ההטלה. לפיתוח מלכה מהזחל משתמשות הדבורים במזון אידיאלי מיוחד הבא מבלוטה מיוחדת שבגופן. מזון המלכות הזה אינו מין דבש כלל ולא מיץ פירות ופרחים, רק איזה מיץ טבעי שברא הקדוש ברוך הוא בבטן הדבורים ומשתמשות בו לקיום המין.

מזון המלכות

מזון מלכות הזה יקר (ומחירו כעת הוא יותר מג' מאות דולר המנה – כפי שהתענינתי אצל חברה אחת בקליפורניא המתעסקת באיסוף הראיאל דזשעלי הזו) והסבירו לי המומחים – שמחירו היקר נובע מכך שההפקה שלו כרוכה במאמצים עצומים, היות ויש להיזהר לקבץ את הדבש מלכות בזמן מסוים, מיד בסיומם של ארבעים ושמונה שעות משעת ההפקת הדבש על ידי הדבורים כשהטילו אותו לתוך תא עם זחל ואז כל סגולותיו הנן בתקפן,  אולם מיד לאחר מכן הגם שהדבורים מוסיפות לייצר ולהוסיף ממזון הזה בתאים, הזחל מוציא מהמזון את עיקר ריחו וטעמו ומכחיש את סגולותיו).

אלא שעלינו לחזור מעט לתחילת דברנו לסיבה שבגללה התורה התירה לאכול את הדבש למרות שזה מופק מבעל חי טמא, נימקנו את זה כפי דעה אחת בגמרא הטוענת שההיתר לאכול את הדבש נובע מהנימוק – "שאין הדבורים ממצות את זה מגופן" ובמילים פשוטות יותר כפי שמתאר זאת מרן ה"ציץ אליעזר" חלק יא סימן נט – הדבורים מלקטות הטל המתוק שנופל על הפרחים, ובכיס קטן שתחת גרונן תביאנה אותו אל כוורתן ומקיאות אותו שם. זאת אומרת שהדבורים משוטטות על הפרחים ויונקות נופת צוף הפרחים ומכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו הדבש מגופן, כך שמבחינה הלכתית הדבש לא נוצר מהדבורה אלא מהפרח, וכל תפקידה של הדבורה לאדות את הנוזלים שבצוף ולהופכו לנוזל צמיגי עם רמת סוכר גבוהה, אך אם יתכן שיהיה מצב שהדבורה תפיק עוד סוג של נוזל אבל ההפקה תעשה מגוף הדבורה כמו למשל מזון המלכות אותו הדבש מלכות יהיה אסור באכילה.

הפרשות של דבר טמא

אלא שישנה עוד דעה בגמרא המנמקת את ההיתר לאכול דבש שהרי כשהתורה לימדה שאסור לאכול שרץ היא הדגישה שרק את גוף השרץ אסור לאכול אבל לא את ההפרשות שלו, ולכן דבש שהוא בעצם הפרשה מהדבורה ולא גוף הדבורה יהיה מותר לאכול. לדעה זו כל דבש שהדבורה מפיקה אפילו עם יהיה דבש מלכות מותר יהיה לאכול….

גם מרן זצוק"ל בהליכות עולם (ח"ו עמ' רלג)  דן בסוגיא הזאת, אלא שמרן הפליא לעשות שהביא דעות של חוקי טבע המוכחים שדבש המלכות נעשה מאבקת פרחים והליך הפקתו דומה במאוד לדבש הרגיל, גם כאן הדבש לא מתמצה מגוף הדבורים אלא סוג של תוצרת הנעשית מהפרח עצמו, כך שעל פי אותה טענה גם את הדבש מלכות יהיה ניתן להתיר לכל הדעות, למעשה מי שיעיין שם ייווכח בגאונות אדירה השלבת כל כך הרבה נימוקים כמו העובדה שטעמו מר מאוד וכל דרך אכילתו רק בתערובת, ועוד

בל נשכח, שמרן השולחן ערוך , שהתיר את הדבש התיר גם את דבש הצרעין והגזין, שבשבילנו זה אומר, שכל הפרשות שמייצרים המעופפים הללו הם מותרים, כולל השעווה.

שהתיר מרן זצ"ל, מה עוד שאין השעווה נחשבת כאוכל אלא כדבר יבש ללא טעם, ובנוסף לדבורה נחשב השעווה כפסולת גמורה,